ידע טכני הוא ממש לא העיקר.
אני זוכר את הלימודים במכללה לקולנוע וטלוויזיה, כל מה שעניין אותי זה לשלוט עוד בצד הטכני.
איך אני מצלם יפה יותר, עובד עם תאורה שיהיה פגז יותר, דואג לעריכה מגניבה – אבל משום מה כל הדברים האלו לא שיפרו את התוצאות שיצרתי.
עם השנים מצאתי את עצמי מפוצץ בידע טכני ושולט בטכניקות מורכבות ומסובכות.
באיזשהו שלב קלטתי את האבסורד, הפרויקטים והסרטונים הכי מוצלחים שלי – היו עם אפס כלים מסובכים, יותר מזה… חוסר.
כלומר, הרמה המקצועית הייתה ״שגויה״:
אני זוכר את הנקודה ששאלתי את עצמי ״למה זה קורה?״
איך יכול להיות קליפ שעשיתי עם עדי חבשוש כפארודיה לשיר toy שצולם ונערך ברמה נמוכה: זוכה למאות אלפי צפיות, שיתופים בערוצי טלוויזיה ועמודי אינסטוש ופייסבוק פופולרים.
ופרסומות וקליפים מושקעים – לא מגיעי ל-1% מזה.
אל תגידו לי בבקשה שזאת עדי חבשוש ובטח אל תגידו לי ״כי זה היה מצחיק״…
במילה אחת: המצולם, אנחנו.
זה נורא ״סקסי״ קליפ ויראלי, ים צפיות ושיתופים…
אבל ובוא ניקח אותנו בעלי העסקים – איך אפשר לשבור את תקרת הזכוכית של החשיפה והמעורבות לתכנים שלנו?
אני מקווה שכבר הבנו שזה לא עניין של לצלם יותר טוב, להשתמש בתאורה או סאונד ובטח שלא העריכה.
אנחנו.
כשאני אומר אנחנו אני מדבר על הנינוחות שלנו מול המצלמה.
על הדרך שבה אנחנו מעבירים את האנרגיות שלנו כשאנחנו מדברים.
90% מהמסרים לא עוברים בפן המילולי, אלא דרך שפת הגוף שלנו.
אז איך אנחנו יכולים לשפר את ההסרטונים שלנו?
נתאמן בלהיות אנחנו.
לא ננסה לדבר כמו ״מה שנראה לנו עובד״
לא ננסה לדבר על נושאים ״שמעניינים אנשים״
לא ננסה לערוך כמו ״קולגות תחום״
תחבר למה שנוח לנו.
נצטלם בישיבה / עמידה ונדבר בקול חזק / חלש – הכי שיהיה לנו נוח.
נבחר לצלם נושאים שאנחנו שולטים בהם ומעניינים אותנו.
נערוך בכלים שאנחנו מכירים ויקחו לנו הכי פחות זמן.
אבל המרכיב הכי חשוב – להבין שזה מסע.
ככל שנצלם ונתנסה יותר נהיה אנחנו יותר מול המצלמה.
ואז התוצרים שלנו ישתפרו – משמעותית.
נשוי לקרין ואבא של דפני 😍 כל אחת ואחד מסוגלים לעמוד מול המצלמה צריך להפסיק לפחד ממה יגידו ולהתחיל להתרכז בליצור ולהשפיע
מידע וטיפים על שיווק ותוכן, כשהלב הוא וידאו. תמצאו בניוזלטר ובקבוצת הוואטסאפ השקטה כלים, טכניקות
ומידע פרקטי שיעזור לעסק שלך לגעת ביותר אנשים.
הרשמו לקבוצת הוואטסאפ השקטה
